© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

צוללת עד שיעבור הגל

 

לפני כמה זמן שמעתי סיפור על אדם שפנה לרב שלו בצער ובכה על כך שקשה לו, הפרנסה לא משהו, ויש לו 4 ילדים בבית ובית קטן וקשה לו להכיל את הכל ...אז הרב הציע לאדם להכניס לביתו עז!

 

האדם לא ידע איך להגיב, אך משלא רצה לסתור את דברי כבוד הרב, עשה כרצונו והכניס לביתו עז.

כעבור שבוע חוזר האדם לרב ובוכה לו שקשה ויש בלגן בבית, ועז עושה צרכים ואין מקום לכולם, ובאמת הדבר לא הקל עליו אלא רק הפך את חייו למרורים!

 

הרב בתשובה אומר לאדם כעת להוציא את העז מהבית ולדווח לו בעוד שבוע על התוצאות...

האדם עושה כרצון הרב ולאחר שבוע חוזר כולו מרוצה ושמח...הרב שואל אותו :" נו, איך המצב כעת?", והאדם משיב לו:" או כבוד הרב, עכשיו המצב הרבה יותר טוב!!!":)

הסיבה שאני מספרת את הסיפור הזה, כי הבנתי מה העז שלי .

 

לפני שלושה שבועות בזמן מקלחת מיששתי גוש בשד, הסיבה שאני טובה לזהות אותם ויודעת להבדיל בין משהו חשוד למוכר,

זה מכיון שיש לי כבר פז"מ של המחלה מ- 2014, שם זיהיתי גם גוש בשד באיבחון מוקדם וקיבלתי באמת את הרע במיעוטו,

עברתי כריתה ושחזור ושוחררתי משאר הפינוקים שמגיעים עם הטיפול במחלה הזו.

 

הזיהוי המוקדם שלי איפשר לי לצאת מזה יחסית בזול עם חודש וחצי של החלמה ומיד צללתי חזרה לעולם שלי, לחיים שלי, לרוץ בשדה החינוכי שלי, לחזור לדברים המוכרים והאוהבים יותר ולהודות לאלוהים ולכל מי שהיה מסביבי שהיה שם לעזור, להרים חיוך בפני, להרים את המורל וגם להרים אותי כשהיה צורך מול השוק והתמודדות של אותה תקופה .

 

הייתי רוצה לחשוב שזה ישאר בעבר שלי , שזה ישאר סיפור שאני יכולה לשתף בזמני משבר בשיח עם אחרים, כדי לעודד או להרים את האדם האחר בשעתו הקשה.

 

הייתי רוצה שזה ישאר שם מאחור כדי שהזמן שעבר ירפא את הכאב שבשינוי של הגוף, ובהתמודדות עם שאלת ה"למה לי?" ובהרגשה שהיתה לא  פשוטה בצורך להשען ולהעזר באנשים קרובים וגם באנשים זרים לחלוטין, אחיות ורופאים, ולרגע לא להיות הסופרסטאר שאני משתדלת להיות, אלא לרגע להתמך ולבקש עזרה ולשחרר את המקום הזה בלת ברירה.

 

וזה דבר שמאד קשה לעשות בעבור אנשים שאוהבים שליטה כמוני, בשביל אנשים שאוהבים לעזור יותר לאחרים כמוני, בשביל אנשים שלבקש עזרה לא בא להם בקלות כמו לאחרים...כמוני.

 

עברו מאז שלוש שנים, התחזקתי, חזרתי לעצמי, והשתדלתי מאד לשנות הרגלים, תזונה טובה יותר, הליכות מרובות יותר, לשלב את העבודה עם תחביבים כמו הבלוג הזה, קורס צילום שהתחלתי השנה, תואר שני שאני מתחילה השנה את השנה השנייה ואחרונה בו, וגם השקעתי יותר בלהביא לי אהבה, לפנות מקום לדייטים ולהזדמנויות , לקבל הכוונה ולהעזר בחברים טובים ששידכו או חשבו עבורי על אנשים רלוונטים, ולאט לאט גם בתחום הזה ראיתי שאני מעזה יותר, מנסה להפתח ולשתף יותר מתוך רצון שזה יביא לי זוגיות ואוכל להבנות מהחוויה הזו לטובה ולצמוח ממנה...

 

לא תמיד זה היה מאה אחוז, ולפעמים נפלתי בפינות האלה של עבודה בשעות מאומצות, או  פאסט פוד בלילה בתל אביב כי זה זמין וקל, או סתם ויתור על הליכה מתוך עיפות החומר...אבל לפחות לא הייתי כל כך קשה עם עצמי , ואחרי החוויה הזו , הגעתי לזה יותר סלחנית והפנמתי שבכל יום אני יכולה עוד לתקן, אם קלקלתי.

 

וההבנה הזו שאני תמיד יכולה לתקן ולשפר את המצב עזרה לי להמשיך ולהיות עיקבית בזה והרגשתי שאני מטיבה עם עצמי והופכת לגרסה יותר משופרת של עצמי. טובה מבפנים ומבחוץ.

 

אבל גם מצד שני קרה הדבר הברור מאליו, השגרה, החזרה לחיים רגילים מול הרצון להספיק דברים חדשים או יעדים נוספים האיצו בי לרצות יותר ממה שיש לי כרגע...וזה אולי העיר את העז שלי.

 

ואז זה קרה שוב, כשאני בדיוק באמצע של כל כך הרבה דברים בחיי, כשאני עוד שנייה עומדת לפתוח שנה חדשה במרכז הנוער שלי, שאני עוד שנייה חוזרת לספסל הלימודים, לחברים בקורס צילום, לדייטינג שהביא לי כמה אכזבות אבל גם כמה הצלחות וריגושים של תקווה והתחלה חדשה...גוש נוסף בשד, אותו מקום  ואותה הרגשה של פחד שמציפה מעצם המחשבה שיתכן וזה חזר שוב.

והלב שלי קפא.

 

התחלתי בשיחות מרחוק עם הרופאים שלי וניסיתי לא לערב את המשפחה מתוך מחשבה שכל עוד אני לא אומרת להם, זה לא באמת קורה...אבל מהר מאד הבנתי שזה אכן קורה ושאני צריכה אותם איתי שוב כי השוק והפחד השתלטו עלי ואני לא מצליחה להקשיב למה שמבשרים לי.

 

התחושה הזו שזה לא באמת קורה שוב, ושזה סרט שלא יתכן שאני שוב השחקנית הראשית בו, כי כבר הבנתי בפעם הקודמת את הגדרות התפקיד, וגם כבר תרמתי במשרד ו...אין סיכוי שאני עוברת את כל זה שוב!

 

אבל כמו שאמרתי, אם אתם רוצים להצחיק את אלוהים , ספרו לו על התוכניות שלכם... כי התוכניות שלי לרגע קיבלו תפנית צדדית, 

ואם היו לי חלומות ומשאלות לשנה הזו, מסתבר שהיא הולכת להיות שונה בתכלית מכל מה שאני תכננתי ורציתי שתיהיה...

וזה כרגע הכי קשה לעיכול.

 

לא רק שהשנה לא תתקדם בקצב ובשאיפות שלי לגביה, אלא גם אני נראה לי היחידה מבין המוני אנשים בעולם , שמבינה שזו הולכת להיות שנה מורכבת מאד, מאתגרת מאד, מלאה ברגשות מעורבים, ובהתמודדות מחודשת עם הממצא החדש שהגיע לעולמי ודורש שאטפל בו כאן ועכשיו.

 

ושוב מרתון של בדיקות וחוות דעת, ושוב התמודדות עם בושה שנעלמת מרוב מישושים, ושוב פחדים עולים וחששות, וכל בדיקה משאירה סימנים בגוף וגם בנפש, מפחידה יותר, מדאיגה יותר ואין נחמה מלבד המציאות כפי שהיא...יש גידול, צריך להסיר ואחרי שיבדקו אותו , אצטרך להתמודד כדי למגר אותו מהגוף שלי אחת ולתמיד.

 

וצריך לשמוע מילים כמו הקרנות, וכימותרפיה, ולדאוג על השיער המתולתל והשימשוני שלי שאני כל כך אוהבת, ולחשוב על אובדן היופי לתקופה , וכמה זמן שלקח לי להרגיש יפה אחרי הפעם האחרונה ...ועכשיו הניסיון והתמודדות עוד יותר מדאיגה ומכאיבה לי .

 

והמון תגובות שמנסות לחזק ולעודד ולהרים ולהציב מציאות מול  העיניים , אבל  אני עוד בשוק מאלוהים...עוד לפני שלב ההתמודדות עם זה ומציאת הכוחות להתמודד ולנצח את זה, אני עוד בשלב הקדום יותר , אני לא מאמינה שזה הקלפים שקיבלתי השנה!

 

לא מבינה מה עשיתי ולמה נפל בחלקי כל הטוב הזה?!, לא מצליחה להבין למה עוד פעם, ולמה אני ...ולמה בכלל?!

אבל יש לי חברה טובה מחיפה שמצאה את התשובה לכל השאלות האלה...ואני מנסה לזכור אותה  בכל פעם שהשאלות האלה צפות בי ועולות... התשובה שלה היתה : "ככה!"...כי אין באמת תשובה והשאלה הזו באמת יכולה להתיש כוחות אז אולי כדי להרפות ממנה.

 

אבל בשלב הזה , מודה שאני מבינה אבל קשה לי להרפות...אני מתבוננת בתחילתה של השנה הזו , באיחולים ובברכות שאנחנו מרעיפים זה לזה , בשאיפות והחלומות שיש לאנשים במפגש המשפחתי בראש השנה ובכלל, כל אחד יודע מה הוא ממש רוצה או מבקש לשנה החדשה, במה היה רוצה להתחדש או להביא לעצמו..בין אם משהו פיזי ובין אם משהו רוחני ... ורק אני מרגישה כרגע שיש חוסר התאמה מוחלט בין מה שקיוויתי לי השנה , לבין מה שקורה כרגע בפועל ובמה שהשנה הזו עומדת לזמן לי... והלב לא מוצא מנוח והמחשבות נודדות.

 

זו רכבת הרים של רגשות, יש לי ימים טובים וימים פחות, משתדלת לנהוג באוטומטיות, לעשות את מה שצריך, ללכת לבדיקות ופגישות עם רופאים, לדבר עם מנוסים ממני, לדבר עם חברים ומשפחה על מה קורה ומה אני עושה שלב אחר שלב...ובתוך כל זה  אני מרגישה  לפעמים בטוחה בעצמי  שאם זה מה שנקבע לי השנה, אני אעבור את זה עם כל הקסמים והכוחות שבי , אצלול את הגל הזה עד שיעבור ואקום  בצידו השני לכשיעבור.

 

 

ומצד שני, יש לי רגעים שאני לא מאמינה שזה קורה שוב, ובטוחה שזה איזה חלום או סרט שאני מתבוננת בו מהצד והוא לא חל עלי...לא מדברים פה עלי, מדברים על מישהו אחר ואני לא לוקחת חלק.

 

רגעים של פחד ועצב וחשש מהבאות...רגעים של שבירה וייאוש וגם רגעים של כעס אדיר על ההוא למעלה שאמור להיות לטובתי ולעזור לי לקדם את כל מה שהתחלתי ולעזור לי להביא את הדברים שאני מתפללת עבורם גם בדרכים טובות ולא רק בנבוט או בדרכים קשות רק כדי שאני אלמד ואתקדם באמת.

 

לפעמים אני מתחננת אליו שישחרר אותי מזה, שישלח לי נס רפואי שלאחר הניתוח יבחנו את הרצפטורים שמשקפים ממה מורכב הממצא ושם ישתנו התוצאות ויהיו קלות יותר ופשוטות יותר להתמודדות ויורידו לי מבשורת האיוב שנפלה עלי ויקלו במעט את הנשימה והתמודדות שלי.

 

ולפעמים אני כועסת עליו, וזה דווקא קשה לי מכל ...כי אני בן אדם מאמין , אז קשה לי לכעוס עליו, אבל אני מודה שזה לא פשוט להודות לו כרגע, על אף שאני מבינה שתמיד יכול להיות יותר גרוע ויש מקרים שהם לא עלינו קשים ומורכבים יותר, ושזה עדין נחשב לרע במיעוטו, ושאני יוצאת מזה יחסית בדיאגנוזה טובה של החלמה וריפוי מלא מזה.

 

ומצד שני, יש נחמות קטנות בהם הנשמה שלי מרגישה לרגע בנוח להודות על הקיים...אני מודה על חברים טובים ונהדרים שמפנים מקום כדי לחבק ולהפתיע, משפחה אדירה שמחזיקה אותי חזק, עם אמא עצומה בכוחות שלה שמפלסת לי דרך בים ואבא שבשקט שלו מסיע, מלווה , עוזר בכל ומחזק.

יש לי קולגות לעבודה ומנהלת שתומכת בי בסבלנות אדירה ומעודדת קדימה , ויש לי בוגרים שגידלתי שנותנים לי הזדמנות של פז להנות מפירות החינוך שלי ולהשען ולקבל מהם עזרה בחזרה.

 

אבל כפי שאתם ודאי מרגישים מתוך המילים בין הלמעלה ללמטה , קשה להכיל את כל המחשבות האלה שצפות בראשי ולהמשיך ולהתנהל כרגיל , בעבודה , עם אנשים , במפגש עם חברים...קשה לשמור על החיוך התמידי שלי ועל האופטימית הקוסמית שבי , כי זה מטלטל את כל עולמי, ואני לא בטוחה שבא לי לברך  על כך בברוך הבא.

הייתי שמחה להרגיש את האהבה הזו מתוך שמחות וסיבות טובות יותר...אז זה נעים להרגיש אבל...

 

אז אם נחזור לכאן ועכשיו, זה המצב, מתחילה את השנה החדשה שלי במסע שכולל מספר פסגות  בינהם: ניתוח, טיפולים והחלמה.

הניתוח בשאיפה ברביעי הקרוב 27.9.17 בשעה 17:00 באסותא רמת החיל, תחת ידיה של ד"ר תניר אלוויס,  ורציתי לבקש מכם לעשות עבורי משהו קטן.

לשלוח לי אור ואהבה , לשלוח לי תפילה או מחשבה או כל דבר שיכול לתת ברכה של הצלחה לניתוח בפרט ולממצאים שלו בכלל.

 

להשתמש בכל הקסמים שלכם כדי לקוות ולאחל שהרצפטורים יצאו לטובתי, שהדיאגנוזה תיהיה קלה יותר, שהניתוח  יהיה קל ושההחלמה שלי תהיה מהירה ושהכוחות שלכם יחזקו אותי ויתנו לי אנרגיה טובה, ברכה ואהבה לדרך

 

 

ותאחלו לי שזו תיהיה שנה טובה למרות הכל, שישועת השם באמת תיהיה כהרף עין , וכמו שזה הגיע לי זה ילך ממני ויבואו סיבות טובות למסיבות, לשמחה גדולה , להגשמה של משאלות לב אחרות כמו זוגיות וחתונה ובנית משפחה משלי, של מציאת נתיב לעשיה מתוך ערך ועזרה לזולת, ושאוכל באמת להמשיך לעשות דברים טובים למען אחרים ולמעני , מתוך מקום של יצירה ,אמונה שלמה ואהבה גדולה.

 

השורות האלה קשות לי לכתיבה, לא רגילה לשתף עד כדי כך וגם חוששת קצת ממה שתחשבו עלי , אבל מרגישה צורך לכתוב כי יש לי הרבה מחשבות בראש ואני צריכה דף לכתוב אותם כדי לנקות את הראש  ולעשות בהן קצת סדר .

 

ואם יש משהו שגילתי מיונית צוק(המרצה שלי לבלוגים) ומשלי פדן לורבל, חברה בולגרית נהדרת, שלימדו  אותי לגבי הכוח של בלוג, הוא ביכולת שלו למגנט את הבקשות שלנו, לזמן באמת את הדברים שאנחנו מקווים ושואפים אליהם...ואני מקווה ומאחלת בכל ליבי...שאלוהים יהיה איתי בניתוח בידיה של המנתחת והמרדים, ושהמציאות תשתנה לי כפי שבאה , ותיהיה קלה להכלה ופשוטה יותר וטובה יותר עבורי ממה שהיא כרגע.

 

שיחסכו ממני מכאובים והתמודדויות שיכולתי ללמוד גם בדרך הטובה והקלה...ושהאהבה והאור שלכם יגיע עד לשערי שמים כסנגוריה לטובתי, כדי שאם הם עוד מדיינים שם למעלה על המאזנים שלי רגע לפני כיפור, ועל המעשים שלי לטובה ולשלילה, ועל החטאים והמצוות, ועל המר והמתוק...אז שתשלחו איזו מילה טובה בשמי , כדי שזה ישמע עד למרחקים ואני אוכל  להתבונן בשנה הזו עוד בקו הזינוק ולקוות שכשאני אגיע לסיומה היא תשתנה לי לטובה , ותשלח לי גם ברכה , הצלחה, אהבה ונחמה גדולה יותר משיכולתי אי פעם לבקש בעצמי.

כל אדם צריך מישהו להתפלל עבורו / רבקה אמיתי
 

כֹּל אָדָם צָרִיךְ מִישֶׁהוּ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ.

מִישֶׁהוּ לַהֲגוֹת שְׁמוֹ בִּשְּׂפָתַיִם

שֶׁל אֱמוּנָה וְתִקְוָה וְחַיִּים לְהַחֲיוֹת מִישֶׁהוּ

אַחֵר וְכֹל אָדָם צָרִיךְ לֵב לְהַנִּיחַ עָלָיו יָדַיִם

שֶׁל אֱמוּנָה וְשֶׁל בְּרָכָה וְכֹל אָדָם צָרִיךְ זוּלַת

וְצָרִיךְ לָצֵאת וּלְהִכָּנֵס וּבְעִקָּר לָצֵאת מֵעַצְמוֹ

וְלִשְׁכֹּחַ אֶת עָצְמוֹ וְכַמָּה לְהִכָּנֵס וְכַמָּה לִהְיוֹת

מִישֶׁהוּ אַחֵר לְשָׁעָה, לְיּוֹם, לְבֶכִי. לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ אַחֵר.

 

כֹּל אָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹד בִּפְנֵי אֱלֹקָיו  וְלִצְעֹק דַּי וּמַסְפִּיק

הֲנַח לוֹ, הֲנַח לוֹ, הוּא זָהָב נָדִיר, הוּא אֶבֶן יְקָרָה הוּא בֵּן

שֶׁלְּךָ יָחִיד וּמְיֻחָד, תֵּן לוֹ טוֹב נִרְאֶה וְנִגְלֶה תֵּן לוֹ גַּם,

תֵּן לוֹ גַּם, לִהְיוֹת מְסֻגָּל לְהִתְפַּלֵּל. עֲזֹר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל

עֲבוּר מִישֶׁהוּ אַחֵר.

 

מברכת אתכם בכל לבי שזו תיהיה שנה נפלאה עבורכם, מלאה ביצירתיות, במעוף, בטעמים ובריחות טובים, בטיולים פותחי אופקים ובעשיה שפותחת את הלב, הרבה בריאות כי זה מסתבר הדבר הכי חשוב  למרות שאנחנו שוכחים ...אהבה בכל דבר שתיגעו והצלחה בכל תחום בחייכם מפרנסה טובה ועד תחושת משמעות ועזרה לזולת.

 

תנו לדברים שהשארתם במגירה להיחשף משיר טוב ועד רגש חבוי ולעצמכם אפשרו להיות יותר חופשיים וגם מלאי שמחה, עצמאות והרגשה של התחדשות בכל מעשה בראשית. 

 

שיהיה לנו רק טוב , כל השאר זה צ'ופר.

ואם נזכרים לרגע בסיפור של האדם, הרב והעז, אני מייחלת שהעז שלי תצא כפי שנכנסה , כי הבנתי את המסר ואני מקווה שיחסך ממני  כל ה"ויה דולורוזה" הזו ושאוכל להנות מהקיים בחיי ולהעריך בלי מהלומות ובעזרתה הגדולה של אהבה את שאר חיי.

 

תודה שקראתם ותודה שנתתם לי לשתף...

דנה סתוי

 

 

"כל יום כמו נס

שמור עליה אני מבקש

בקושי מסוגל לנשום

שמור עליה שמור קרוב..."

 

 

Please reload