© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

לרהט את הלב- 4 סיפורים על אנשים מעוררי השראה ברהט- חלק א

  

על מה כל הסיפור?- על אנשים שמזכירים לנו את עצמנו, על יצירה ויצירתיות למרות המכשולים של החיים 

ועל הניסיונות להתקדם בחיים קדימה תוך כבוד לעבר שממנו אנחנו באים.

 

אני מאמינה גדולה בזה שבכל מקום אפשר למצוא השראה ובכל הזדמנות שנגלית בדרכנו אפשר למצוא אנשים ומקומות שבהפוך על הפוך עושים לנו בית ספר ומלמדים אותנו דרך הסיפורים שלהם על מי שאנחנו יכולים להיות.

 

מודה שבתקופה הזו של ההחלמה החיישנים שלי עובדים שעות נוספות ומחפשים כמו מים אחר נווה מדבר של השראה לגבי השינוי שאני עושה בחיים עכשיו, להפוך את השנה המורכבת שעברתי למתנה לטובתי. 

לקחת את התקיעות שיצרה מחלת הסרטן שהקפיאה לי שנה שלמה בתרדמת ורק עכשיו אני לאט לאט מתעוררת ממנה ומנסה לעשות הערכת מצב כמו אחרי טורנדו, מבחינת מה שיציב ומה שעף עם הרוח או נשבר.

 

 

השינוי הזה קורה בכל מיני מישורים בחיים שלי, בין אם במגורים שלי שעברו בתל אביב ליבנה בחזרה, בין אם במקבץ החברים שלי שהמחלה קצת העמידה מערכות יחסים במבחן וגרמה לי להתבונן על דברים טיפה אחרת ולבחון מי נשאר אצלי בלב ומי ירד בדירוג, כאילו זה היה איזה פלייליסט שבועי של גלגלצ. (גם שם יש הפתעות לגבי מי שעלו ומי שירדו!)

 

ובין אם בעבודה במקום שאילץ אותי לשחרר את האהבה שלי לחינוך כרכזת נוער שדרש הרבה אנרגיה, הקשבה ונתינה לאחרים, וגרם לי לאסוף את ההקשבה והאהבה הזו כלפי פנים לתוכי, כדי להתחזק ולחשוב על הדברים שגורמים לי אנרגיה טובה וכוח ושבהם הייתי רוצה לעסוק כמו הכתיבה, הצילום  והטיולים שכרגע הם הדבר שמניע אותי וממלא את יומי.

 

הרצון שלי ללכת בנתיב חדש ומסקרן שכולל את הדברים שעושים לי שמח בלב, באים ממקום מאד צנוע אצלי, כיון שהנגיעה והתעסקות בהם לא לוקחת אחריות על אחרים מלבדי, ולא מעמידה בסיכון אף דבר מעבר למה שיש לי לתת באותו רגע ומהמקום הזה צומחים שני דברים שבעיני הם מרתקים ונפלאים ממש!

 

קודם כל זה המפגש האותנטי עם מקומות ואנשים שמזכירים לי את עצמי ומלמדים אותי על יצירה ויצירתיות למרות המכשולים של החיים ועל הניסיונות להתקדם בחיים קדימה תוך כבוד לעבר שממנו אנחנו באים.

קצת כמו מראה שמשקפת דרך אחרים את מה שחוויתי ואת מה שאני יכולה לעשות מזה, וגם הזדמנות אמתית בעיני לפתוח את מעגלי ההכרות שלי ופתאום להכיר אנשים רבים ונפלאים, מכרים וחברים חדשים שלא הייתי מכירה או  נחשפת קודם, אם לא הייתי בנקודה שאני היום וזו ברכה בפני עצמה שאותי מרגשת בכל פעם שזה קורה.

 

 

והדבר השני הוא הצימאון ללמוד דברים חדשים. אני מופתעת בכל יום מתכנים או רעיונות חדשים שאני נחשפת מתוך המפגשים הבינאישים האלה אבל ובעיקר מתוך המאגר הלא נגמר של ידע אונליין שמספק לי למידה עצמית על איך לנהל את הבלוג שלי נכון יותר, או איך להרחיב את התודעה לגבי הצילומים שלי באינסטגרם, להקשיב לפודקאסטים מומלצים של אחרים על פסיכולוגיה חיובית או על מקורות השראה, להוריד אפליקציות מגניבות שחברים ממליצים שהם עולם ומלואו, ובעיקר להתחבר לעולם מלא התוכן הזה שמרגיש כמו אוניברסיטה עולמית וים עצום שאפשר לשחות בו ולהרגיש שפע גדול.

 

אז מהנקודה הזו שהיא התפר בין העולם החדש והעולם הישן, שלי ושל המציאות בכלל, אני רוצה לכתוב ולשתף גם אתכם. ואולי תמצאו גם את עצמכם פה בין המילים והסיפורים ואולי זה אפילו ייתן בכם השראה כמו שזה העניק לי.

 

והפעם אני לוקחת אתכם לסיפור בארבעת חלקים קצרים שנבע מביקור די מפתיע שלי בסיור בלוגרים/יות ברהט. 

כל פעם אשתדל לספר על דמות אחרת בפאזל שהרכיב לי את הביקור ברהט, כיאה לסיפורי אלף לילה ולילה והפעם אתחיל בסיפור יפה ומקומי ששמעתי פעם מחבר טוב ודי מספר את הסיפור של המקום כולו.

אז למי שחובב סיפורי מוסר טובים, מוזמנים להעתיק ולהדביק לחיים שלכם ובעיקר להעביר את זה הלאה.

 

 

  

 

חלק א-

פעם שמעתי מחבר יפואי סיפור על אימאם (מנהיג רוחני) נכבד ועשיר שמרוב שהיה עשיר, היה מגיע עם נהג פרטי למסגד, והיו מגיעים המונים לשמוע את הדרשות שלו ובסוף התפילה כולם היו יוצאים אל מחוץ למסגד ומדברים בשבחו והוא היה מתמהמה לצאת.

כולם היו יוצאים מיד בתום התפילה ורק הוא היה יוצא שעה אחרי כשכבר אין נפש חיה מלבד הנהג שהיה ממתין לו בדריכות ותוהה מה הוא עושה שעה אחרי שכולם כבר הלכו?!

אבל לנהג הפשוט לא היה לו נעים לשאול את האימאם הגדול, אז הוא היה שותק, ומסיע אותו הביתה ונפרד לשלום עד היום למחרת.

 

פעם אחת, בעוד הוא מחכה לאימאם לשוב למכונית לאחר התפילה תוך שהוא בוחן את המתפללים המתפזרים, בערה בו הסקרנות והוא החליט שהפעם הוא שואל את האימאם למעלליו,

 

כעבור שעה, האימאם נכנס לרכב ובעודם נוסעים פנה אליו הנהג ושאל:" כבוד האימאם, אני חייב לשאול אותך מה אתה עושה בשעה הזו אחרי שכבר כולם הולכים לבתיהם?, הרי אין כבר מתפללים במסגד!

 

והאימאם הסתכל אליו בעיניים חמות ואמר:" אני אגלה לך סוד, כל יום אחרי התפילה, אני מחכה שהמסגד יתרוקן מאדם ואז אני הולך לשירותים של המסגד, לוקח דלי וממלא בהם מים ...ומנקה את השירותים והרצפות.

הנהג היה המום  ומיד שאל:" אבל אתה האימאם הרם של המסגד, למה אתה שוטף את הרצפה והשירותים?" הרי יש לך מנקים בשביל זה!

האימאם חייך והשיב:" אני יודע שיש מנקים, אבל אני עושה את זה בשבילי.

כדי שבתוך כל העושר, הכסף, הבתים, המאמינים והכבוד שעושים לי יום יום, לא אשכח שאני בסה"כ הכל רק בן אדם!"

 

 

סיור בלוגרים ברהט מתחיל כאן-

וזה הסיפור שליווה אותי בסיור בלוגרים/יות לרהט בעקבות פסטיבל "לילות רמאדן".  חודש הרמדאן הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית. בחודש זה חלה מצוות הצום במהלך היום, שהיא אחת מחמשת עמודי האסלאם. הייחוד העיקרי של חודש רמדאן באסלאם הוא הצום (איסור אכילה ושתייה) שמקיימים המוסלמים בכל יום של החודש מעלות השחר ועד השקיעה. במהלך היום אסור גם לעשן ולקיים יחסי מין, ובמהלך החודש לא נערכות חתונות. כך שהאדם מתמודד עם מניעות ואיסורים רבים שהוא לוקח על עצמו כדי לתקן את המידות הפנימיות בתוכו דרך ההתמודדות עם ההגבלים שלחודש אחד מאתגרים אותו ודורשים ממנו להתאמץ כמעין מבחן אמונה לא פשוט.

 

האדם בדומה לסיפור עם האימאם,  צריך לנקות "את השירותים של עצמו", כלומר לחזור לבסיס ההוויה שלו, בין אם הוא עשיר או עני, בעל נכסים או דל נכסים, ואל מול המציאות שאותה הוא חי ביום יום, עליו לעצור ולנסות לנקות את המידות הלא טובות ממנו והלאה ולשפר את המידות שהוא מחשיב כראויות וכאלו שעושות אותו אדם טוב בעיניו.

 

הדבר יכול לבוא לידי ביטוי במישור האישי כל אדם ותיקון המידות שלו כמעין חשבון נפש פנימי של המעשים והערכים שהוא מקדש בחייו והן במישור החברתי כחלק מקהילה, בין אם דרך אירוח שכנים ואנשים בביתו לסעודה משותפת בערבי החג, דבר הנחשב למצווה מכובדת מאד, ובין אם דרך השתתפות של כמה משפחות יחד באיסוף של כספים עבור משפחות עניות יותר, כדי שיוכלו להנות בחג, להשתתף במנהגים כמו אכילת הקורבן של החג ולסייע למעוטי יכולת  מהם ולאפשר עזרה בפרנסה ובחסדים קטנים.

 

 

חשבון הנפש הזה ותיקון המידות מזכיר לנו ביהדות את יום הכיפורים שדורש מאיתנו לעצור את השגרה ולהסתכל פנימה על מי שאנחנו כאנשים בעולם, על הקהילה שאנחנו חיים בה, ועל המוסר והערכים שמניעים את ימיינו כדי שנאזן את עצמנו אם עפנו גבוה מדי על כנפי האגו, או שקענו מדי בצער וכעס ושכחנו שאנחנו בסה"כ בני אדם ויכולים לטעות בדרך, אבל גם יכולים מאד לתקן. 

כמעין איתחול  REST של עצמנו וחזרה למקור ולמי שאנחנו באמת אחרי שנסחפנו במרוצת החיים והלכנו לדרכים צדדיות או אבדנו בדרך.

 

וזה הסיפור העיקרי בעיני, שקושר כחוט בין כל האנשים שהכרנו ברהט, בתקופה המיוחדת הזו עבורם, שעבורנו מהווה כמעין הצצה בחור המנעול לחיים של אחרים שאנחנו לא תמיד נחשפים אליהם או מכירים מקרוב. ולכן זו היתה הזדמנות של ממש, להכנס לבתים וללבבות של האנשים המקומיים, לקחת ביס מהחיים שלהם ולהחשף לאתגרים ולחלומות שלהם כבני אדם לפני כל הכסות והסטיגמות שעוטפות ולפעמים מסתירות את האדם שמתחת לכל.

 

 

חודש הרמדאן מעבר לפן הדורש כפרת חטאים ומצוות, נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה בתרבות המוסלמית, ובנוסף מתאפיין בעידן המודרני בריבוי צרכנות ותכני בידור.

 

הגענו בשעת צהרים, למרכז קהילתי כאשר מסביבו שווקים, מרכזי מסחר ודוכנים הפתוחים לרכישות אחרונות לקהל הצם לפני יציאת הצום  והסעודה המשפחתית להפסקת הצום בשמונה בערב לערך עד שלוש לפנות  בבוקר, ששבים לצום עד היום למחרת.(שקיעה עד זריחה בערך)

בניגוד לימים, הלילות בחודש הרמדאן הם בעלי אווירת חג ופסטיבל. משכו של החודש 29 או 30 ימים (בתלות במועד ראיית מולד הלבנה בסיום החודש), השנה הם התקיימו בין ה16.5-14.6 ולקראת סיומו חל לילת אל-קאדר שבו על פי המסורת המוסלמית ניתנה הגרסה הראשונה של הקוראן למוחמד. בסיומו של החודש חל עיד אל פיטר, מועד מוסלמי החל ב־3 הימים הראשונים של חודש שוואל. (עיד= חג)

 

מכיון שהאקשן קורה בעצם כשהשמש שוקעת, שם פסטיבל לילות רמאדן מתחיל ופועם באמת. מצאנו עצמנו מדלגים בין מספר מארחים שפתחו את ביתם כדי שנכיר אותם מקרוב ואת התכנים שהם מובילים בתקופת הפסטיבל בפרט וביום יום בכלל.

 

 

המשך- לרהט את הלב- 4 סיפורים על אנשים מעוררי השראה ברהט- חלק ב

Please reload