© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

לרהט את הלב- 4 סיפורים על אנשים מעוררי השראה ברהט- חלק ב

על אנשים טובים, יצירה ויצרתיות למרות המכשולים החברתיים ואלו של החיים והתקדמות קדימה תוך כבוד למסורת ולעבר שאנו נושאים עימנו.

 

חלק ב-

אלהאם אלכמאלאת -מדריכת סיורים ברהט ופעילה חברתית

אלהאם, אישה נאה וחייכנית פוגשת אותנו בתוך סבב הכרות במרכז הקהילתי המקומי ומובילה אותנו אל העיר לשווקים ולחנויות התבלין, ותוך כדי מתבלת את רהט בסיפורים על השינוי שחל בקרב הנשים דווקא בשנים האחרונות במקום והמעבר מתרבות בה הנשים היו בבית וגידלו ילדים, למצב שנובע גם מצורך של עלייה באיכות החיים וגם מתוך רצון אישי של חלקן לצאת ללמוד, לעבור השתלמויות ולעבוד בתחומים שונים ולסייע לבית ולמשפחה.

"בעלת הבלוג "אפקים מטיילים- Yanina Zaslavsky Afek  צילמה       

 

 

אלהאם לא רק מספרת על, היא גם דוגמה חיה לשינוי הזה שחל ברהט בקרב הנשים הבדואיות והערביות בשנים האחרונות, גם היא יצאה להשתלמות מדריכי סיורים בעיר מטעם ארגונים שמקדמים את התיירות והנשים בעיר הבדואית הראשונה, כך שהשינוי שהיא מדברת עליו מוכר לה ממקור ראשון. כאמא שיצאה מכותלי הבית והחלה מדברת מול קהלים שונים, לומדת לשלב ידע היסטוריה ומסורת עם שינוים גאוגרפים וחברתיים עכשיווים.

 

 בית עסק נשי בתמיכה מקומית- שינוי בנוף של רהט- צילמה דנה סתוי

 

 

המעבר מאם בית לאישה עובדת ומעט עצמאית, היא בשורה אדירה במקום שגם היום יש שירימו גבה ויתנגדו לכך ויש שהצטרפו למגמה ההולכת ומתפתחת בישוב ויעודדו אותה ורבות כמוה.

לאישה הישראלית יש תחושה שרוב הזכויות כבר קיימות לרשותה ביחס למדינות עולם שלישי כמו הודו או למקומות שמרניים יותר כמו ערב הסעודית וכשנפגשים עם תרבות אחרת באותו רדיוס, מבינים ומעריכים את החופש טיפה יותר.

לומדים להעריך אותו ולהבין שאינו מובן מאליו ועל אף שיש עוד דרך לקידום מעמד האישה בחברה הישראלית בכלל והערבית בפרט, יש כאן שינויים שמרמזים שאנחנו בכיון הנכון.

 

צילמה דנה סתוי

 

 

קדמה ומסורת 

אלהאם משתפת על חברות הייטק וחברות מסחריות אחרות שהחלו לבנות בסיס-אם ברהט ופנו להעסיק נשים כפועלות ומנקות כדי לתת הזדמנות לפרנסה, במקום שהיה עד כה נטול אפשרויות ודרש מנשים וגברים כאחד לפנות לבאר שבע השכנה לטובת מקור עבודה ראוי.

הדבר נתפס כמהלך חיובי וכך חשבו גם הנשים בתחילת הדרך, אך מהר מאד הבינו שאותם חברות ביקשו להעסיק אותם 12 שעות ביום, ולעיתים עבור משכורת מינמום בלבד ועבור נשים שהם גם אמהות פעילות למשפחות מרובות ילדים, הדבר הקשה יותר משבישר ברכה לישוב.

 

כתוצאה מכך יצרו הנשים קבוצת תמיכה והסתייעו לעזרה בארגוני זכויות אדם ובארגוני נשים כדי לנסות ולהטיב עם השעות שלהן ולקבל הפסקות ארוכות בצהרים, בכדי שיוכלו לחזור הביתה להכין ארוחה ולבלות עם המשפחה לפני שחזרו לעבודה שוב.

בנוסף, פעלו לשיפור תנאי ההעסקה מבחינת שעות ושכר בסיס בכדי שהמגמה הזו של העסקת נשים לא תתרסק אלא תמשיך לתפוס תנופה בצורה הוגנת ולא דורסנית.

 

 

 

  תרגיל באמונה- צילמה דנה סתוי

 

 

כל מהלך שכזה היה למידה על הכוח של הנשים לדרוש זכויות עבור עצמן ככוח עבודה, ועל התעוזה לצאת מבית המשפחה ולהתחיל לפרנס למרות הקושי שנתקלו בהתחלה מצד ראשי השבטים והחשש של הגברים שהדבר פוגע במסורת ובכבוד של המשפחה והשבט.

ברגע שהמגמה הפכה להיות רבתית ויותר ויותר נשים יצאו לעבוד וללמוד, הדבר הפך לתנועה שלא ניתן לעצור. גם לא ראש השבט!

 

כעת אומרת אילהאם, הן מייחלות להן ולילדיהם שהמשרות שיגיעו ויצוצו ברהט ובאזור יהיו מקצועות מכובדים שלא רק יעבדו בהייטק כפועלות ניקיון אלא גם כמתכנתות, מהנדסות ועוד.

היום הזה עוד יגיע אבל מורכב מהרבה צעדים קטנים!

 

 

אוכל מקומי- חנות התבלינים של אשרף – וויז: "תבליני טיבה"

בצעדים קטנים אנחנו עוברים בין פיתולי השוק של רהט בין בסטאות שעוד פתוחות עבור אחרוני הקניינים לחג הרמאדן  לבין כאלו שכבר פרשו הביתה להכנת הסעודה של הערב.

 

 

 דוכני מאכלים מיוחדים לשעת הסעודה שלאחר הצום פזורים בין השווקים בעיר- צילמה דנה סתוי

 

אילהאם מספרת שיש אולי יהודי אחד בישוב שעבר לגור לפני מספר שנים ושאר הישוב מורכב מאוכלוסיה בדואית ברובה הגרה באזורים לפי שבטים וייחוס, ומעט אוכלוסיה ערבית שעברה לגור מאזורים שונים בארץ.

בשל העובדה שהרוב ערבים מוסלמים, לילות הרמאדן נחגגים ברוב קובע בדומה לתחושה של ערב חג יום כיפור או ראש השנה בערים עם רוב יהודי. מרגישים באוויר את אווירת החג והרחובות בשעת השקיעה  כמעט ריקים מאנשים שכולם מתכנסים בבתים לטובת הסעודה שמסיימת את יום הצום ומשלבת מפגשי משפחות, תפילה ומעשי נדבה בקהילה.

 

רהט- בין ישן וחדש- צילמה דנה סתוי

 

אילהאם מובילה אותנו לשתי חנויות שהן מעוז הקולינריה בהקשר לחג עצמו. האחת, חנות התבלינים "תבליני טיבה" של אשרף והשנייה חנות ממתקים של "ממתקי נצרת". בחנות התבלינים אנחנו מקבלים הסבר מאשרף על התבלינים הנחשבים והמיוחדים ביותר בחג. אשרף איש צנום עם עיניים טובות, מראה ידע רב ואהבה לצבעים והריחות שבוקעים מהחנות שמשלבים הל וציפורן עם ריח קליית הקפה הטורקי במקום.

 

 חנות תבלינים שנותנת לרהט קצת פלפל- צילמה דנה סתוי

 

 שלנו גם נפתח ואנחנו ממהרים לשקול ולשלם במחירים טובים וצנועים מיני אורזים עם תוספות, גבינות יבשות ייחודיות למגזר, כורכום וראעס אל חנות, ואפילו זיתים, קפה ותערובות להכנת מעמול או תוספות של אגוזים, שקדים, קוקוס ותמרים לאירוח הביתי ולהכנת "הקאטיף " שעוד נפגוש בהמשך היום.התיאבון

 

חנות קינוחים במרכז העיר: "ממתקי נצרת"

משם, עם שקיות מרשרשות כל טוב לחנות "ממתקי נצרת" הסמוכה עם מגשים עמוסים בדבש וסילאן, כנאפה מתוקה וחמה מהתנור, מיני בקלאוות שונות בצבעים וצורות שונות, ואפילו מארזי מתנה שמוכנים להביא למארחים ממש כמו סלסלות השי שמביאים בראש השנה ופסח.

צילמה דנה סתוי

 

הריר עובד שעות נוספות, והטעימות במקום מאפשרות להחליט על מה לקחת הביתה ומה חייבים פשוט לאכול ועכשיו!

 

 

  בקלאוות טריות על מגשים היישר מהתנור-צילמה דנה סתוי

  

 

מתחשק לך גם:

אלהאם אלכמאלאת -מדריכת סיורים ברהט ופעילה חברתית– elhamalkamlat@walla.co.il  053-4838983

 

*רוצים לקרוא את ההמשך של הסיפור, מוזמנים להרשם לניוזלטר שלי ממש כאן מתחת ובשבוע הבא זה יחכו לכם שני החלקים האחרונים בפאזל עם סיפורים באמת מרגשים על האישה הראשונה שפתחה צימר בעיר הבדואית הראשונה, ועל נהג משאית שהפך להיות אמן זכוכית ויוצר תכשיטים.

Please reload